ירח דבש מונטנגרו 12 ימים

בן הזוג שלי ואני חזרנו בתחילת יולי מ12 יום במונטנגרו (28.6 – 9.7).
אני תכננתי את הטיול, בעיקר בעזרת סיפורי דרך למיניהם, וגם בעזרת טיפים פה בקבוצה. מעלה את סיפור הדרך שלנו, וכמה תמונות מייצגות. אתחיל בכמה דברים כלליים:
– אנחנו יניב ושירלי, זוג בני 30 (נו טוב, קצת יותר), וחגגנו בה את ירח הדבש שלנו. אני בקטע של טבע וטיולים, יניב אוהב בטן-גב, ומונטנגרו נבחרה בזכות היותה יופי של שילוב.
– העונה – מזג האוויר היה מדהים, היתה המון פריחה. בצפון נעים ואפילו קר בלילות (לבשתי סוודר ובהרים גם מעיל!), בדרום חם ולח והסתובבנו כל היום עם בגד ים מתחת לבגדים.
– נורא קל לטייל במונטנגרו, ובהחלט אפשר להסתדר לבד! לכן – אם אתם אנשים שאוהבים שחלק מהטיול הוא להכיר ולחקור את המדינה שאתם נוסעים אליה קצת (כמוני…) אין צורך לשלם למדריך כזה או אחר (אם אתם בקטע של להיות ראש קטן, זה סיפור אחר). כל מה שצריך כדי לטייל זה קצת לקרוא וליצור מסלול בסיסי (יש מיליון כאלה, ורובם יראו לכם גרסאות שונות של אותו מסלול – באתר "למטייל" ו"מונטנגרו שלי").
– ניווט – בקלות רבה, בעזרת גוגל מפות. כמעט לכל מקום הגענו איתו, בלי בעיות.
– יש המון מידע כאן ובאתרים השונים על ה"היי לייטס" של מונטנגרו. אם אתם רוצים להיות פחות על "דרך החומוס" (ואם יש לכם קצת יותר זמן…), שווה להעמיק יותר בחקירה, ולשאול את המקומיים כשמגיעים לכל מקום, לאן שווה להגיע. ברוב המקרים זה הניב יופי של תוצאות, ומקומות לא מתויירים ומיוחדים. זה נכון לכל מדינה, כמובן…
– רכב – שכרנו מ"הרץ" – חוץ מהעובדה שלא היו שם כשהגענו, ונאלצנו לחכות להם רבע שעה – היה אחלה לגמרי, מחיר הוגן ורכב במצב מצוין. אם רוצים לחצות למדינה אחרת חשוב להגיד להם. אנחנו לא ידענו את זה, ולכן לא יכולנו לעבור בסוף מדינה…
– קולינריה – כפי שכותבים בעוד מקומות – הקולינריה היא לא הסיבה לנסוע למונטנגרו, לפחות לטעמנו. האוכל מאד שמן, הרבה נקניקים ובשר שלא אכלנו (מטעמי כשרות), בכל חביתה שמים גבינה מקומית מאד שומנית, ירקות מבאסים…
המודל שלנו מבחינה קולינרית היה ארוחת בוקר קלה של קפה ועוגיות (גם הקפה לא וואו, הרבה פעמים הכנו בעצמנו בגזייה), א. צהריים בדר"כ בשטח (טונה, טחינה מהארץ, גבינות, ירקות, לחם), וא. ערב בד"כ במסעדה (אנחנו לא אוכלים בשר בחו"ל, אז הסתפקנו בדגים, שהיו אחלה תמיד, או פיצה צמחונית).
– קורונה – עשינו בדיקת קורונה בבודווה בmojlab, כי קראנו פה סיפורי אימה של אנשים שלא הסתדר להם עם הבדיקה בביה"ח הציבורי וזה שרף יום שלם ולא היה שווה את הכסף שנחסך. אנחנו עמדנו שם חצי שעה בתור בערך, אבל חוץ מההמתנה, העסק הלך חלק ונעשה בצורה מקצועית.

להלן סיפור הדרך שלנו:
יום 1 – ת"א-טיווט-פיבה (piva lake glamping)
טיסה לטיווט, נסיעה על כביש יפה עם תצפיות על מפרץ קוטור, לאגם פיבה. הלהיט של היום (ואחד מלהיטי הטיול!) היה הלינה בpiva lake glamping – מדובר בחוויה ממש מגניבה, טיפה יקרה מדי בשביל מה שמקבלים, אבל שווה אם אתם במצברוח הרפתקני. מדובר באתר קמפינג קטן (הם מספקים אוהלי גלמפינג מרווחים עם מזרן זוגי, מגבות ומצעים), שמגיעים אליו בשיט מגניב בסירה אחרי שמשאירים את הרכב ליד הכביש. אנחנו ישנו שם ממש לבד, עם שני חבר'ה צעירים שמפעילים את המקום. הבחור שמפעיל את המקום דג לנו דגים לא. ערב. עלה לנו לא מעט יחסית לעובדה שזה קמפינג די בסיסי (90 יורו כולל א. ערב ובירות), אבל המקום מהמם ביופיו והשלווה יוצאת דופן, גם ביחס למונטנגרו – אתם על גדה מרוחקת של הנהר באמצע שומקום.
יום 2 – פיבה – כביש 14 – זבליאק (האגם השחור)
בבוקר נלקחנו בחזרה בסירה לאוטו. משם נסענו בכביש המהמם p14 לכיוון ז'בליאק. שימו לב שגוגל מפס מציע כביש אחר, לכן כדאי לנווט לנק' ציון כלשהי על כביש 14, למשל sedlo, כדי לנסוע דרכו. מומלץ פשוט לנסוע ולעצור לפיקניק ו/או תמונות בכל מקום שתבחרו בדרך.
משם המשכנו לסיבוב בשמורת דורמיטור, מסביב לאגם השחור. זו הנקודה הכי תיירותית בשמורה, והיא לא בהכרח יפה יותר מכל שאר האגמים באיזור. החלטנו לטייל שם ביום הראשון בעיקר כדי להכיר את השטח ולצבור מידע להמשך – מה שהתברר כהחלטה מאד נכונה, כי תכננו לישון למחרת באחת הבקתות בשמורה (זו שליד אגם skrka), ובהתייעצות עם הפקחים באגם גילינו שהבקתה לא מתוחזקת ואסור לישון בה.
לינה – בethno village maple, אצל סטויאן, שהוא אחלה איש שבעולם ונתן לנו המלצות מוצלחות מאד ליומיים הבאים (ישנו אצלו שלושה לילות). אנחנו בחרנו בבקתה הכי פשוטה שלו עם שירותים ביחידה נפרדת, אבל יש לו גם בקתות שוות יותר עם שירותים ומקלחת בפנים. מחירים הכי זולים שהיו לנו בטיול (70 יורו ל3 לילות!), ומאד נקי ומסודר. חשוב לציין שהוא גם דואג לבטיחות של האורחים שלו, ומוודא שכולם חוזרים בשלום מהטיולים שלהם. הוא מעיד על עצמו שהוא טבח וואו, אבל לאחר מספר ניסיונות מבאסים עם אוכל מקומי, ויתרנו על הניסיון… המיקום הוא על הדרך לז'בליאק, בערך 7 דקות נסיעה מהעיירה. אם אתם באים בשביל לטייל זה מיקום מאד נוח, יותר קרוב לחלק מהטיולים מאשר לישון בז'בליאק.
הלכנו להתבונן בשקיעה בVrazje Jezero, שהוא אגם יפה שגם מתאים מאד לקמפינג, אם אתם עם אוהל או קרוואן.
א. ערב מומלצת – מסעדת oro – טעים מאד, אווירה כיפית, שירות טוב, מחירים הוגנים חזרנו לשם שוב.

יום 3 – הטרק המוגזם – מsedlo, דרך אגם skrka, להר prutas וחזרה לsedlo.
זה היה טיול יום, שבמקור תכננו לעשות על פני יומיים, ובאמת יצא מאד קשוח ליום אחד. טיול יפיפה ושווה לאללה בשמורת הדורמיטור, אם אתם מיטיבי לכת, ומוגזם במקצת אם אתם לא (אנחנו קצת פחות בכושר ממה שחשבנו…). לקח לנו עשר שעות, ולהערכתי משהו כמו 16 קילומטר, שחלק ניכר מהם בעלייה תלולה מאד (וקצת טכנית בחלק מהמקומות).
השארנו את הרכב בסדלו – יש שם חנייה מסודרת. חזרנו גמורים, תפוסים אך עם תחושת הישג!
א. ערב בפיצרייה שבכניסה לז'בליאק – אחלה פיצה!

בהזדמנות זו – כמה טיפים על טיולים רגליים במונטנגרו (רלוונטי גם לאזורים אחרים):
– יש מלא אופציות, ולא כדאי להיצמד רק לטיולים שכולם עושים, כמו להקיף את האגם השחור.
– כדאי לקנות או לבקש במלון מפות של האיזור.
– כדאי להשתמש באפליקציית ניווט. אנחנו השתמשנו בalltrails והיא ממש עזרה לנו לא ללכת לאיבוד.
– יש בשמורות במונטנגרו שלטים שמציגים כמה זמן אמור לקחת כל מסלול (וזה גם הזמנים שיגידו לכם הפקחים). לתחושתנו הזמנים האלה היו מדויקים עבור אנשים בכושר שיא, לנו לקח בערך פי שתיים…
– במסלולים שאינם המיינסטרים בקושי פגשנו מטיילים אחרים.
– טיילנו בתחילת יולי והשלגים בחלק מהמקומות בהרים טרם נמסו – כדאי לקחת בחשבון ולהיות זהירים מאד. (אם כי הבנתי שהיה חורף חריג…)
– אם אתם עם אוהל ושק"שים – יש הרבה מקומות מתאימים לקמפינג, וזה מאפשר הרבה יותר גמישות במסלול. אנחנו התקמצנו על המקום בגלל מדיניות המזוודות של ישראייר.

יום 4 – נסיעה לחלק הצפוני של הדורמיטור, אגם susica, וחזרה לאזור nadgora.
את היום הזה ניצלנו למנוחה ושחרור השרירים התפוסים מאתמול, ובעזרת טיפ מושלם מסטואין המארח שלנו, נסענו בכביש שמקיף את הדורמיטור מצפון לאגם מאד יפה שהיינו בו כמעט לבד, בשם susica. בעיניי הוא היה לא פחות יפה מהאגם השחור המפורסם, והנסיעה לשם היתה מטריפה! (לקח לנו שעה, אם מורידים את העצירות הרבות להשקיף על הנוף). מהצד הדרומי של הכביש אתם רואים את ההרים המטורפים של השמורה, ומצפון את קניון הטארה. מומלץ בחום!
*אגב, יש ממש ליד האגם בקתה שכן נראתה פעילה – למי שבקטע של טרק של יומיים – אולי הייתי מתכננת טיול עם נק' לינה שם.
לינה – בethno village maple, אצל סטויאן.

יום 5 – נסיעה מז'בליאק לקולשין, דרך תצפית על קניון טארה
נסענו מאזור ז'בליאק לקולשין, ובדרך עברנו דרך קניון הטארה. לא חשבנו שנעשה את האומגה שם, כי אנחנו זקנים בנפשנו, אבל כשהגענו לשם התחשק לנו, והיה ממש כיף (אפשר לעשות אומגה זוגית, מאד רומנטי!). רוב האנשים עושים גם ראפטינג שאמור להיות וואו, אבל כאמור אנחנו זקנים ולא חובבי אטרקציות ולא עשינו. נסענו לקולשין דרך אגם ביוגרדסקה גורה, וסבבנו אותו, כנקודת היכרות עם השמורה בתוכה הוא נמצא. במסלול עוברים ביער מגניב מאד שעוטף את האגם, עם המון סוגי בעלי חיים וצמחים משוגעים. יפיפה ומעניין.
משם נסענו למלון הספא bianca, שם בילינו את שבת.
יום 6 – התפננות במלון bianca – אנחנו שומרי שבת, אז ביום הזה פשוט נחנו במלון. זה מלון ספא מאד נחמד – נקי, נעים, והספא שלו די שווה. הוא נמצא בקצה של העיירה קולשין. קיבלנו חדר שמשקיף לחנייה, ומכיוון שביקשנו יפה העבירו אותנו לחדר עם נוף ליער. ארוחת הבוקר מגוונת, אבל בסגנון מונטנגרו עם הרבה שומן על סוגיו. שירות מעולה במלון.
כבר באומגה אתמול פגשנו קבוצה של חבר'ה דתיים מבוגרים שגם הם ישנו במלון, שהכניסו אותנו תחת כנפיהם ההוריות, ופינקו אותנו לאללה בשבת בארוחות שבת נפלאות. זו ההזדמנות להודות לרונן, מנהל הקבוצה פה, שהיה המדריך שלהם, והיה סופר נחמד אלינו ונתן לנו מלא טיפים טובים. תודה רונן!
במוצ"ש יצאנו לבחון את חיי הלילה של קולשין. יחסית לעובדה שמדובר בעיירת סקי מנומנמת, יש הרבה בארים נחמדים, חלקם היו תוססים מדי עבורנו, אבל מי שלא קשיש כמותנו יהנה מהם. מצאנו אחד לגילנו והיה מאד נחמד.

יום 7 – טיול רגלי מEko katun Vranjak ל Pesica Jezero.
מדובר במסלול יחסית רגוע באזור קולשין. עולים בשביל שרובו שביל ג'יפים עד לנק' תצפית על האגם, וחזרנו באותה דרך (ניסינו לתפוס טרמפים בחזור, לכן לא עשינו מסלול מעגלי). זה מסלול קליל של בערך שעתיים לא כולל עצירות, עם נוף לכל ההרים מסביב. אפשר כמובן גם לרדת עד האגם, ולהמשיך להתחבר לעוד שבילים. יש גם מלא שבילי אופניים בסביבה, למי שבעניין. אנחנו לקחנו מפה מהמלון שהיתה לא רעה בכלל, ונעזרנו גם בגוגל מפס.
אחרי הטיול נסענו למקום הלינה שלנו אצל איוונה, בEtno selo Bijeli Potok – מומלץ! זה עסק משפחתי, כמו הרבה ממקומות הלינה במונטנגרו, אבל אחד היותר מוצלחים. איוונה היא אישה צעירה שמחזיקה את העסק, הילדים שלה עוזרים לה, והם חמודים לאללה (וגם היא!). איך שהגענו היא הגישה לנו קפה וראקיה על חשבונה (ראקיה הכי טובה שטעמנו!). היא גם יכולה לכוון למסלולים באזור ולהצמיד לכם מדריכ.ה. החדרים אצלה נוחים ולא יקרים (30 יורו ללילה לאדם כולל בוקר וערב, 20 לא כולל). יש אצלה גם סאונה (לא השתמשנו, אבל שמענו שאחלה!). זה היה אחד המקומות הראשונים עם אוכל ביתי ממש סבבה, וברוחב לב מדהים.

יום 8 – קולשין-פלאב-אולצין (מסלול מאד לא מומלץ!)
זה יום שבו קצת התפקששו לנו התוכניות. התכנון היה לנסוע למזרח המדינה, אזור לא מתוייר ויפה, לטייל קצת באזור אגם פלאב, ואז לרדת דרומה דרך אלבניה. כמובן שלקחנו בחשבון שזה עלול להשתבש, ולכן שאלנו מקומיים ומדריכים מהארץ האם זה אפשרי, וכולם אמרו לנו שאין בעיה. רק מה – שכחנו ליידע את חברת ההשכרה, שהיתה אמורה לחתום לנו על אישור מעבר. מכיוון שלא היה לנו את האישור המדובר, נאלצנו לחזור על עקבותינו.
בדיעבד – הייתי מוותרת על ההרפתקה, מכיוון שאגם פלאב לא הצדיק את הנסיעה (שעתיים לכל כיוון מקולשין, ואי אפשר לנסוע ממנו לאזור החוף בלי לחזור עד קולשין את כל השעתיים שוב…).
ממליצה לנסוע מקולשין לחוף (לבודווה). אנחנו רצינו להגיע לחוף הדרומי אדה בויאנה. הדרך מערבה עוברת בבירה פודגוריצה, שלא עשתה רושם מעניין במיוחד, אבל עברנו גם הרים יפיפיים ותצפיות שלא הספקנו להנות מהן, כי היינו ביום של נסיעה משוגעת. הייתי גם עוצרת באגם סקאדר, שהספקנו רק להשקיף עליו ולאכול בכפר הסמוך אליו, וירפאזאר. בקיצור – להרפתקנות יש מחיר.
בסוף היום, מותשים למדי, הגענו למקום מגניב מאד שאנחנו ממליצים עליו, ליד אולצין: קישור למלון בבוקינג
מקום מהמם ולא יקר. אנחנו ישנו באוהל גלמפינג, אבל יש גם בקתות ממוזגות. יש עצי זית, נוף מהמם לים וגם בריכה קטנה.

יום 9 – אולצין – אדה בויאנה – בודווה
אחרי טבילת בוקר בבריכה של ה"אוליב טרי", נסענו לאדה בויאנה. את החצי הראשון של היום בילינו בהתפננות בחוף הנודיסטים שם, שרצינו להגיע אליו בעיקר בשביל החוויה. אם אין לכם עניין להתנסות בזה, החוף הזה לא יותר שווה מהחופים באזור בודווה, ולא הייתי נוסעת במיוחד בשבילו. אבל אם כבר נוסעים לשם – שווה לחפש שם מקום לישון בו. יש אזור שהוא כמו נהר שמוביל למים (או מפרץ?) שבו יש בקתות ממש מגניבות על המים. אם אתם מצליחים להזמין בקתה כזו, זה נראה כמו חוויה מגניבה מאד. חפשו בבוקינג: "Ada bojana USCE L14", ותראו כל מיני אופציות בסגנון.
אחרי הצהריים עלינו צפונה לבודווה. שם התמקמנו במלון מג'סטיק ( Majestic), שהפתיע אותנו ממש לטובה, עם החדר הכי נוח שהיה לנו, שירות מדהים, נוף משגע לעיר העתיקה ולים, ויחסית למיקום הסופר מרכזי שלו סנטימטר מהעיר העתיקה, גם לא היה נורא רועש (רק קצת רועש). קחו בחשבון שאין חניה של המלון, והחניה בקרבת המלון יקרה. עם זאת, אם תשנו במלון עם חניה פרטית שרחוק מהעיר, בטח תשלמו את אותו מחיר על מוניות… אז לשיקולכם.
בערב יצאנו לעיר העתיקה של בודווה, שהיתה ממש כיפית. אנחנו ממליצים על הבר casper – בר קוקטיילים שעושה רושם שיש בו גם קפה טוב ואוכל טוב (אבל רק שתינו קוקטיילים, אז לא מתחייבת). מקום מאד עכשווי ומעודכן, אפילו קצת היפסטרי, אבל לא בקטע מוגזם.
ארוחת ערב – pastabar בעיר העתיקה, מסעדת פסטות ברמה טובה מאד. יש להם חצר יפה עם אווירה כיפית. אחלה מקום.

יום 10 – בודווה – קוטור – דרך פארק לובצ'ן
נסענו מבודווה לקוטור, ובדרך עשינו גיחה לפארק לובצ'ן, לקבר המפורסם של נייגוש. כל מה שצריך לומר כבר נאמר במקומות אחרים: דרך יפה, נסיעה קצת קשוחה עם פיתולים ורברסים כדי לתת לאוטובוסים לעבור, ובסופה מגיעים לאתר מאד מרשים עם נוף יפה… מסוג האטרקציות שמידת התיירותיות שלהן די מבאסת את החוויה, ובכל זאת קשה לוותר עליהן…
בדרך למטה עצרנו בhorizontal cafe בעקבות המלצות בקבוצות השונות, וזה באמת מקום עם נוף מדהים, אבל ראו זה פלא – הם לא מגישים קפה, והיה ריח חריף של מלכודת תיירים, אז לא ישבנו שם.
המשכנו לקוטור, התמקמנו במלון casa del mare virzua. – זה המלון שהכי ציפינו לו והזמנתי בתור פינוק ירח הדבש שלנו לשני הלילות האחרונים שלנו. אז ככה: יש נוף מדהים, החדר נוח, וארוחת הבוקר מדהימה, אבל היו כמה דברים קטנים שקצת ביאסו את החוויה, כמו למשל זה שהמלון לא מופיע כמו שצריך בגוגל מאפס, ושלא הסכימו לנו לבטל את ארוחת הבוקר של יום הטיסה, ונתנו לנו ארוחה ארוזה מאד עלובה עבורה. כדאי גם לקחת בחשבון שהמלון די רחוק מהעיר העתיקה, כשעה הליכה ברגל.
בערב יצאנו לעיר העתיקה של קוטור, ששמענו שהיא שווה יותר משל בודווה, אבל למען האמת החום בה היה מזעזע ולא נהננו ממנה במיוחד. בשונה מבודווה לא היה כל כך כיף להסתובב בה, אבל אולי זו רק החוויה שלנו… בכל מקרה ההליכה לשם על החוף היתה מאד יפה.

יום 11 – קוטור והחופים הצפוניים
בעקבות המלצה של אבי בקבוצה שלו, נסענו במיוחד להרצג-נובי בשביל שיט אצל איזה בחור ששכחתי את שמו. באופן לא אופייני לי לא עשיתי סקר שוק ולא מספיק ביררתי מחירים. בדיעבד גילינו שהשיט הזה עלה לנו המוןןןןןןןןןןןןןןן ביחס למה שהוא היה אמור (110 יורו במקום 30 לשנינו), ולא כי הבחור היה רמאי (הוא היה אחלה), אלא כי יש המון סירות שאפשר לעלות עליהן לשיט עם עוד אנשים ואז זה עולה 15 לאדם, ואנחנו עלינו לשיט פרטי, ואם אתם רק זוג זה סתם יקר. אז השיט היה באמת חביב וקיבלנו יחס אישי, אבל ממש לא באופן ששווה את הפער במחיר. וגם – הסירה היתה איטית, הוא לא לקח אותנו לכל האטרקציות המגניבות שבדר"כ שטים אליהן (רק למערה הכחולה ולעוד איזו מנהרה), והרצג נובי די רחוקה ואפשר לצאת לשיט גם מקוטור.
שורה תחתונה – תהיו חכמים ותבררו עוד אופציות לפני שאתם הולכים בעיוורון אחר המלצה כזו או אחרת.
מבואסים אך בפרופורציה, סיימנו את היום במסעדה (לא משהו ששווה להמליץ עליו) על החוף עם נוף משגע של מפרץ קוטור. אלכוהול טוב השכיח לנו את היותנו קצת מטומטמים, וחזרנו למלון עייפים ומסוחררים.

יום 12 – טיסה הביתה – אין לי הרבה מה לומר, מלבד העובדה ששדה התעופה של טיווט הוא מקום בלתי-יעיל ועלוב למדי, ושכדאי לצמצם את זמן השהייה שם למינימום ההכרחי, ולהגיע עם מזון ומשקה, כי אין שם אפילו קפה לרפואה.
דווקא נתבג הפתיע אותנו לטובה עם התנהלות יעילה ומתוקתקת, ותוך פחות משעה כבר היינו בחוץ.
מונטנגרו היפה, נתגעגע אלייך! (גם אם לא לשדה התעופה שלך).

לחזור למשהו ספציפי?

חוויה במונטנגרו מתחילה כאן